התביעה הייצוגית נגד פריזמה בטענה לניהול רשלני של קופות הגמל הסולידיות מחייבת לשאול – לכמה סולידי ציפיתם? אבל התשובה כבר ידועה לחוסכים, מכיוון שקיימת שקיפות מלאה שמאפשרת לחוסכים לדעת בדיוק באיזה אופן הקרן שלהם חסכה. חוסך “סביר” (נדמה שהעותרים הם יותר מ”סבירים” לעניין זה) הבינו בדיוק את ההשלכות של שמירת הכסף באפיק הזה.

המשיבים (פריזמה) יוכלו להסתתר מתחת למחסה של מקצועיות. פריזמה יוכלו לטעון שאפיק ההשקעה נבחר במסגרת שיקול מקצועי, שהיה מדויק לעותה עת. שיקול, שמעצם טבעו – בשל הסיכון האינהרנטי שקיים תמיד בהשקעה בשוקי ההון, אינו יכול להיות מדויק ולהניב תוצאות חד-משמעיות לחוסכים. מדובר בחסכון שקיים בו גם סיכון, שהחוסכים היו מודעים לו – ולמעשה טענתם היום מהווה “חכמה לאחר מעשה”.

הייתה לעותרים גם אפשרות לעבור לקופת גמל עם סיכון נמוך יותר – טענה זו גם מסכמת את אחריות העותרים לאפיק ההשקעה שהם בחרו, לרבות הסיכון להפסד ותוצאותיו.

העותרים יוכלו להיעזר בטיעון צרכני שמשולב (במהופך) עם טיעון המקצועיות של העותרים  – למעשה יוכלו לטעון שהמשיבים (פריזמה), הם בסיס הידע, והם היו אמורים להיעזר בבסיס הידע הפיננסי שלהם כדי להגיב באופן נכון, מהיר ומדוייק להקטנת הנזק הפיננסי של החוסכים, נוכח המשבר הכלכלי. החוסכים הם צרכנים, שיכולת הניווט והשליטה שלהם בקופת הגמל היא קטנה, חרף האפשרות התיאורטית לעבור בין קופות גמל. קיים גם חשש כי ישנו ניגוד אינטרסים כלכלי, שבו למשיבים יש אינטרס כלכלי להניב רווחים באמצעות חשיפה למניות, תוך סיכון מוגזם, לעומת אינטרס הפוך של העותרים שאינם מעוניינים בחשיפה למניות כאשר יש חשש לסיכון מוגזם של ערך הכסף.

הדיון הזה הוא כמובן תיאורטי לחלוטין בשאלה המשפטית, ולכותב אין כל מידע לגבי טענות העותרים או המשיבים.