חוק דואר זבל (תיקון מס' 40 לחוק התקשורת), יכנס לתקופו ב – 1.12.2008. נכתבו כבר לא מעט כתבות שעוסקות באופן שיש להיערך בו לקראת כניסת החוק לתוקף.

נושא מעניין, שאינו עולה באופן מובהק מהחוק, הוא מה הדין בשליחת מסר מעורב, למשל – תוכן ענייני, הטומן בתוכו גם פרסומת.

התיקון קובע, כי "דבר פרסומת" הינו:

מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;

כלומר, כדי שהמשלוח שלנו יחשב כ"דבר פרסומת", צריכים להתקיים שתי קרטריונים:

א. הפצה שנעשית באופן מסחרי

ב. הפצה שמטרתה לעודד רכישת מוצר או שירות, או הוצאת כספים כלשהם

1. מה היא הפצה שנעשית באופן מסחרי?

נראה לי, שהביטוי "הפצה באופן מסחרי", יכול ללמד על הפצה בדרך של הצפה המונית, למשל – באמצעות שימוש ברשימת תפוצה מסוג כלשהו.

ניתן ללמוד זאת גם מהחזקה שקבע המחוקק בסעיף 30א(י)(5)(ג) לחוק:

דבר הפרסומת שוגר לנמען לפי רשימה של מענים או מספרי טלפון, לפי העניין, שהורכבו בהתאם לרצף אקראי של אותיות, ספרות או סימנים אחרים, או שילוב שלהם, כולם או חלקם.

כלומר, המחוקק סבור ששליחה לרשימה של מענים שמורכבים לפי רצף אקראי לא תאפשר לשולח להתגונן בטענת "לא ידעתי". החזקה הרגילה לפי סעיף קטן (5) לחוק היא שפרסום מסחרי הוא בכל מקרה ביודעין – אך במצב רגיל, אפשר לנסות ולסתור אותה. להערכתי, גם החזקות האחרות בסעיף קטן (5) יכולות ללמד על התנהלות המצביעה על "מסחריות" של השולח, או על רצון לפרסם דבר מה (כמו החזקה העוסקת במפרסם ששיגר בעבר פרסומת לנמען בניגוד להוראות הסעיף).

2. מה היא מטרה לעודד רכישת מוצר או שירות?

נראה, שלדעת עו"ד חיים רביה, משמעות הביטוי הזה היא שהמטרה העיקרית של הפרסום הוא עידוד לרכישת מוצר או שירות, לפי בחינה מהותית. לדעתו:

.. מהות הפרסום גלויה על פניו, אבל נובעת גם מהנסיבות האופפות את המשלוח. לדוגמה, אם המידע נשלח למי שלא מתעניין כלל בתחום ואינו נמנה עם לקוחות השולח, הנטייה עלולה להיות לראות בו דבר פרסומת הכפוף להוראות החוק.

פרשנות  זו נראית לי נכונה כדין רצוי – מכיוון שהיא מאזנת באופן נכון יותר בין הפגיעה בחופש הביטוי והעיסוק של השולח לזכויות המקבל, אולם היא אינה נראית לי תואמת לחלוטין ללשון העדינה והמינורית של הסעיף: הסעיף נוקט בלשון "עידוד", שעשוי ללמדך, כי כל מסר שאך "מעודד" בדרך כלשהי רכישת מוצר או שירות יקלט תחת כנפי הסעיף.